Our Impact 

With the result of the successful collaboration between Kuchinate and the United Nations many women have relocated globally.

Here are some of their stories…

רוזינה אבאלואו

 

אריתראה – עברה לארה"ב ב-2017

 

"הילד שלי נולד בלידה מוקדמת בשבוע ה-26, עם מים בראשו. הוא נותח בראשו לפעמים אפילו בעלי אינו יכול לעבוד כי הוא עוזר לטפל בו, להשגיח עליו  ולתת לו תרופות כל הזמן. הילד שלנו לא הולך או זוחל, רק יושב. הרופאים לא יודעים אם יוכל ללכת. מאחר והוא עבר ניתוח בראש, הידיים שלו לא נעות והוא הולך לגן מיוחד לילדים עם בעיות. הגעתי לקוצ'ינטה לפני שנה וחמישה חודשים. אם אני לא צריכה לקחת את הילד שלי לרופא, אני מגיעה לעבוד בקוצ'יטה. קשה מאוד בישראל; אין לי עבודה אבל אני צריכה לשלם עבור מזון ושכר-דירה. החלום שלי הוא שהילד שלי ירגיש טוב. אם אלוהים יעניק בריאות לילד שלי, זה מספיק בשבילי. אני אוהבת את קוצ'ינטה כי בבית אני דואגת כל הזמן וחושבת- מה יקרה לנו, מה יקרה לבן לשנו, איך יהי לנו מספיק אוכל וכסף. כאן בקוצ'ינטה אני רואה אמהות אחרות עם ילדים; אני מסתכלת עליהם ורואה שלכולם יש בעיות. כל מי שמגיע לקוצ'ינטה סובל, אז כאן אני לא לבד."

סרקהאלם אלמו

 

אתיופיה – עברה לארה"ב ב-2018

 

סרקהאלם חיה בישראל במשך 7 שנים, בקרבת תחנת רכבת ההגנה, עם בעלה, שני ילדיה (בני 3 ו-5) ואחיו של בעלה.

 

" אני מעדיפה לא לדבר על הסיבות לכך שעזבתי את אתיופיה או על מה שקרה בסיני, כי זה קשה מדי. פגשתי את בעלי בסודן ובאנו לישראל ביחד. בעלי התחיל לעבוד במסעדה ושכרנו דירה. אני לא יכולתי לעבוד כי לא קבלתי ויזה ואמרו לי ללכת לבית המשפט. בבית המשפט אמר לי השופט לעזוב את ישראל ולחזור לאתיופיה תוך 60 יום. אבל איך אוכל לעזוב? בעלי והילדים כאן, בעלי הוא אריתראי, ויש מלחמה בין שתי הארצות. פניתי למשרד הפנים והם ענו "תשאירי את הילדים עם בעלך ותחזרי לאתיופיה או אוגנדה.. את חייבת לעזוב." פחדתי מאוד ופניתי לאו"ם לעזרה. למזלי, הם עזרו לנו ולא גורשתי. ב-2015 הגעתי לקוצ'ינטה. ראשי היה טרוד. דאגתי שמשהו לא בסדר ושלא אוכל לטפל בילדי. פניתי לארגון סיוע לפליטים והם אלו שספרו לי שהנשים בקוצ'ינטה יוכלו לעזור לי לשפר את הרגשתי. באתיופיה סיימתי תיכון והתחלתי לימודי מזכירות בבית-ספר מקצועי, אבל לפני שסיימתי היה עלי להמלט לסודן.

החלום שלי הוא לקבל עבודה ולדבר אנגלית שוטפת."

Biri Bahara

Eritrea - Relocated to Sweden in 2017. 

Biri lives with her husband and child (age 1 year, 9 months) near the Haganah train station in Southern Tel Aviv. 

 

“I came to Israel in 2010. I passed through the Sinai, but I do not want to talk about it. I met my husband in 2014 in Tel Aviv, and in 2015, I gave birth to a very sick child. He does not eat; only drinks milk from a bottle. He does not respond; only cries and cries like he is in a deep suffering. The doctors do not know what to do and neither do I. I can’t get a full time job because of my child so that’s why I came to Kuchinate. I make baskets and my child sits next to me in the stroller. When cries, I try to calm him or give him a bottle. I'm always in the Ichilov Hospital with him. I sleep next to him in the room. When he feels better, we go back home, but when things get bad again, we have to go back to the hospital. The UN is now sending me to Sweden. I will take my child to the hospital there to help him. I don’t think of myself at all at the moment; I’m only focused on helping my child recover. At Kuchinate, I love to make baskets; I make baskets of all sizes. Now that I'm moving to Sweden, I know I'll miss everyone here.

Mulu Teweldemedhin

Eritrea - Relocated to the US.

 

Mulu arrived in Israel in 2011 with three children. Today, she is the proud mother of five children (ages 16, 10, 7, 3 and 1.5). Mulu has been working at Kuchinate since she arrived in Israel. Mulu’s son requires a lot of medical attention which forces her to frequently leave work to attend to his needs. For Mulu, Kuchinate is a place to work and take care of her children simultaneously. At Kuchinate, Mulu works carefully to develop her craft.

“I want to be an expert because I know that if we produce excellent products, we can sell [them] and I can then care for my children. With all the problems I have, I feel joy when I do this work and at Kuchinate, I can have the flexibility I need in my life."

Nyamok Elizabeth Malek

South Sudan - Relocated to the US.

 

Elizabeth came to Israel in 2007 with six children. Since then, three of her six children were deported back to South Sudan. The remaining three children are still in Israel. One of her sons was detained for 1.5 years in Saharonim prison in Israel, the detention facility for African asylum seekers located in the Negev desert. Elizabeth and her three children have been approved for resettlement to the USA. She is hoping to find a way to bring her other three children from South Sudan to the USA so that her family can be reunited.

“Kuchinate has been a big help. I have a little bit of work. To use my hands to create something and to develop an expertise, gives me a sense of pride. It’s a place where I can come and let go of my stresses with a community of women.”

Please reload

Subscribe

104 Sderot Har Tziyon, Tel Aviv Israel 

 

Saturday & Sunday - closed

Monday, Thursday, Friday - 10:00 - 02:00 pm

Tuesday & Wednesday - 10:00 - 05:00 pm

© 2017 by ARTS African Refugee Therapeutic Services.