Our Impact 

With the result of the successful collaboration between Kuchinate and the United Nations many women have relocated globally.

Here are some of their stories…

רוזינה אבאלואו

אריתראה – עברה לארה"ב ב-2017

 

"הילד שלי נולד בלידה מוקדמת בשבוע ה-26, עם מים בראשו. הוא נותח בראשו לפעמים אפילו בעלי אינו יכול לעבוד כי הוא עוזר לטפל בו, להשגיח עליו  ולתת לו תרופות כל הזמן. הילד שלנו לא הולך או זוחל, רק יושב. הרופאים לא יודעים אם יוכל ללכת. מאחר והוא עבר ניתוח בראש, הידיים שלו לא נעות והוא הולך לגן מיוחד לילדים עם בעיות. הגעתי לקוצ'ינטה לפני שנה וחמישה חודשים. אם אני לא צריכה לקחת את הילד שלי לרופא, אני מגיעה לעבוד בקוצ'יטה. קשה מאוד בישראל; אין לי עבודה אבל אני צריכה לשלם עבור מזון ושכר-דירה. החלום שלי הוא שהילד שלי ירגיש טוב. אם אלוהים יעניק בריאות לילד שלי, זה מספיק בשבילי. אני אוהבת את קוצ'ינטה כי בבית אני דואגת כל הזמן וחושבת- מה יקרה לנו, מה יקרה לבן לשנו, איך יהי לנו מספיק אוכל וכסף. כאן בקוצ'ינטה אני רואה אמהות אחרות עם ילדים; אני מסתכלת עליהם ורואה שלכולם יש בעיות. כל מי שמגיע לקוצ'ינטה סובל, אז כאן אני לא לבד."

סרקהאלם אלמו

 

אתיופיה – עברה לארה"ב ב-2018

 

סרקהאלם חיה בישראל במשך 7 שנים, בקרבת תחנת רכבת ההגנה, עם בעלה, שני ילדיה (בני 3 ו-5) ואחיו של בעלה.

 

" אני מעדיפה לא לדבר על הסיבות לכך שעזבתי את אתיופיה או על מה שקרה בסיני, כי זה קשה מדי. פגשתי את בעלי בסודן ובאנו לישראל ביחד. בעלי התחיל לעבוד במסעדה ושכרנו דירה. אני לא יכולתי לעבוד כי לא קבלתי ויזה ואמרו לי ללכת לבית המשפט. בבית המשפט אמר לי השופט לעזוב את ישראל ולחזור לאתיופיה תוך 60 יום. אבל איך אוכל לעזוב? בעלי והילדים כאן, בעלי הוא אריתראי, ויש מלחמה בין שתי הארצות. פניתי למשרד הפנים והם ענו "תשאירי את הילדים עם בעלך ותחזרי לאתיופיה או אוגנדה.. את חייבת לעזוב." פחדתי מאוד ופניתי לאו"ם לעזרה. למזלי, הם עזרו לנו ולא גורשתי. ב-2015 הגעתי לקוצ'ינטה. ראשי היה טרוד. דאגתי שמשהו לא בסדר ושלא אוכל לטפל בילדי. פניתי לארגון סיוע לפליטים והם אלו שספרו לי שהנשים בקוצ'ינטה יוכלו לעזור לי לשפר את הרגשתי. באתיופיה סיימתי תיכון והתחלתי לימודי מזכירות בבית-ספר מקצועי, אבל לפני שסיימתי היה עלי להמלט לסודן.

החלום שלי הוא לקבל עבודה ולדבר אנגלית שוטפת."

בירי בהרה

 אריתראה, עברה לשוודיה ב-2017

 

בירי גרה עם בעלה וילדה (בן שנה ו-9 חודשים) בקרבת רכבת ההגנה בדרום תל-אביב.

 

"הגעתי לישראל בשנת 2010. עברתי דרך סיני, אבל אני לא רוצה לדבר על כך. פגשתי את בעלי ב-2014 בתל-אביב וב-2015 ילדתי ילד חולה מאוד. הוא לא אוכל מזון מוצק, אלא מבקבוק בלבד. הוא לא מגיב, אלא רק בוכה ובוכה כאילו מתוך סבל עמוק. הרופאים אינם יודעים מה לעשות וגם אני לא יודעת. אין באפשרותי לקבל עבודה במשרה מלאה בגלל הטיפול בילדי ולכן הגעתי לקוצ'ינטה. אני מכינה סלים וילדי יושב לידי בעגלה. כשהוא בוכה, אני מנסה להרגיעו או לתת לו בקבוק. אני נמצאת אתו הרבה בבית-החולים איכילוב. כשהוא מרגיש יותר טוב אנחנו חוזרים הביתה ושהמצב מתדרדר אנחנו חוזרים לבית-החולים. האו"ם שולח אותי עכשיו לשוודיה. אקח את הילד שלי לבית-חולים שם כדי לעזור לו. כגע אני לא חושבת על עצמי כלל, אני ממוקדת בעזרה לילדי להחלים. בקוצ'ינטה, אני אוהבת להכין סלים; אני מכינה סלים בכל הגדלים. עכשיו שאני עומדת לעבור לשוודיה, אתגעגע לכולם."

מולו טוולדמדין

אריתראה- עברה לארצות-הברית.

 

מולו הגיעה לישראל ב-2011 עם שלושה ילדים. כיום היא אמם הגאה של חמישה ילדים (בגילאים 16, 10, 7, 3, ו-1.5). מולו עבדה בקוצ'ינטה מאז הגעתה לישראל. בנה של מולו צריך טיפול רפואי רב, דבר שגרם לה להעדר מהעבודה לעיתים קרובות כדי לדאוג לצרכיו. עבור מולו, קוצ'ינטה הוא מקום בו ניתן לעבוד ולטפל בילדיה במקביל. מולו עובדת בקוצ'ינטה תוך תשומת לב לפיתוח יכולת היצירה שלה.

 

" אני רוצה להפוך למומחית כי אני יודעת שאן נייצר מוצרים מצוינים, נוכל למכור [אותם] ואז אוכל לטפל בילדי. עם כל הבעיות שיש לי, אני חשה שמחה כאשר אני עושה את העבודה הזו בקוצ'ינטה ויש לי את הגמישות לה אני זקוקה בחיי."

נייאמוק אליזבט מאלק

דרום-סודן- עברה לארצות-הברית.

 

אליזבט הגיעה לישראל בשנת 2007 עם שישה ילדים. מאז, שלושה מתוך ששת ילדיה הוגלו חזרה לדרום-סודן. שלושת הילדים הנותרים נמצאים בישראל. אחד מבניה נכלא במשך 1.5 שנים בכלא סהרונים, מתקן הכליאה למבקשי-מקלט אפריקאים שפעל בנגב. אליזבט ושלושת ילדיה קבלו אישור להתיישב בארה"ב. היא מקווה למצוא דרך להביא את שלושת הילדים הנוספים מדרום-סודן לארה"ב ולאחד את משפחתה.

 

"קוצ'ינטה היתה עזרה גדולה. כך יש לי קצת עבודה. השימוש בידי כדי ליצור משהו ולפתח מומחיות גורם לי לתחושת גאווה. זה מקום אליו אני יכולה לבוא ולהשתחרר מהלחצים ביחד עם קהילה של נשים."

Please reload

Subscribe

104 Sderot Har Tziyon, Tel Aviv Israel 

 

Saturday & Sunday - closed

Monday, Thursday, Friday - 10:00 - 02:00 pm

Tuesday & Wednesday - 10:00 - 05:00 pm

© 2017 by ARTS African Refugee Therapeutic Services.